החלטה בתיק ת"א 29891-11-11

הבקשה:

לפני בקשה מטעם הנתבעים בתיק זה, לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד.

המבקשים גורסים כי יש לעכב את ההליכים, עד לאחר מתן פסק דין סופי בע"א 8020/11, המתנהל בפני בית המשפט העליון. בעלי הדין, התובעים/משיבים, הינם דירקטורים ובעלים של 50% ממניות חברת "נכסי דנסטר בע"מ" (להלן: החברה). הנתבעים/מבקשים הינם דירקטורים ובעלים של 50% הנותרים מהמניות.

לטענת המבקשים, עילת התביעה היחידה העומדת בבסיס תביעה זו נובעת מהיתר לפיצול סעדים, שניתן למשיבים במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בת"א  1156-09 מיום 20.6.11. בפסק הדין נקבע, בין השאר, כי החברה היא שחבה בתשלומי ההלוואה שנלקחה מהבנק, וכי המשיבים זכאים לקבל החזר מן המבקשים על תשלומי הלוואה ששולמו ע"י החברה, וכן פיצוי על נזקי המשיבים. פסק הדין העניק למשיבים היתר לפיצול סעדים בנוגע לנזקים הנטענים.

עם זאת, המבקשים מצביעים על כך שפסק הדין בת"א 1156-09 אינו חלוט ואינו מהווה מעשה בית דין, בכל הנוגע לשאלת הפרת ההסכם או זהות נוטל ההלוואה. זאת, משום שעל פסק הדין הוגש ערעור ביום 1.11.11, במסגרתו התבקש בית המשפט העליון לבטל את הקביעה בפסק הדין, לפיה ההלוואה צריכה להיות מוחזרת ע"י החברה. אם יתקבל הערעור, יישמט הבסיס לתביעה הנוכחית ועל כן עותרים הנתבעים לעיכוב ההליכים.

עמדת המשיבים:

המשיבים סבורים כי הבקשה אינה מוצדקת משפטית ועובדתית, וכל תכליתה ליצור עיכוב ביצוע של פסק הדין בת"א 1156-09 מחוזי תל אביב. הם סבורים כי אין מקום לעכב את הליכי ביצוע פסק הדין. עוד הם מוסיפים, כי נטל ההוכחה להוכיח עיכוב ביצוע, מוטל על שכמו של המבקש. אם האמינו המבקשים כי נתונה להם הזכות לעכב את ביצועו של פסק הדין כולו או מקצתו, היה עליהם לפנות אל בית המשפט העליון במסגרת ערעור, דבר שלא נעשה ולא בכדי.

נזקי המשיבים, לטענתם, תופחים מיום ליום. המבקשים לא ציינו טעם מיוחד המצדיק עיכוב ביצוע. נהפוך הוא, דווקא למשיבים עומדים טעמים מיוחדים בגינם אין לאחד הליכים. התביעה הנוכחית הוגשה, לטענתם, כדבעי, והיא נשענת על יסודותיו של פסק הדין בת"א 1156-09. עוד הם סבורים, כי אין המדובר בהכבדה על בית המשפט בהליך כפול. הליך הערעור שהוגש ע"י המבקשים אינו הליך תלוי ועומד, שכן העניין כבר הוכרע ופסק הדין בו ניתן. אין לומר כי דווקא ניהול הליך זה הוא שיכביד על הצדדים יתר על המידה, שכן מדובר בצדדים המנהלים שלוש חזיתות שונות. גם מול רשם ההוצל"פ, גם בבקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה, וגם במסגרת הערעור נשוא בקשה זו.

עוד מציינים המשיבים כי הם סמוכים ובטוחים שהדיון הינו תיאורטי, וכי הערעור יידחה. המשיבים הוסיפו בהודעה נפרדת, כי הערעורים קבועים לדיון בבית המשפט העליון, ליום 26.2.13, דבר שיאריך באופן בלתי סביר לטענתם, את קידום התיק.

תשובת המבקשים:

המבקשים מצביעים על כך שהשיקולים בעניין עיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד, שונים מהותית מהשיקולים בעניין עיכוב הליכי ביצוע פסק דין מחמת ערעור. הם סבורים כי אין שחר לטענות המשיבים כי ייפגעו מעיכוב ההליכים, וטוענים כי יעילות הדיון והחיסכון במשאבי בית המשפט הם עיקר העיקרים בבקשה מסוג זה. חיסכון במשאבי זמן והוצאות, נוחות בעלי הדין, מניעת החלטות סותרות וכדומה, כל אלה יועילו למנוע בעייתיות במצבים דומים למצב הנוכחי. הואיל ואם יתקבל הערעור, יישמט לחלוטין הבסיס מתחתיה של תביעה זו, סבורים המבקשים כי יש לעשות שימוש במנגנון הליך תלוי ועומד, ומשיקולי יעילות דיונית יש לאחוז בו. עוד גורסים המבקשים כי הטענות לעניין עיכוב ביצוע פסק דין אינן רלוונטיות, ובלאו הכי פועלות לרעת הצדדים.

הכרעה:

מהו הליך תלוי ועומד? לבית המשפט סמכות טבועה לעכב הליך בעניין המובא בפניו, מקום בו עניין זה, על פי מהותו, תלוי ועומד כבר לדיון בהליך אחר, בפני מותב אחר.

הכלל הפסיקתי המנחה, המבטא למעשה את הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד", כפי שנקבעה בפסק הדין המנחה ע"א 9/75 שייח סלימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פד"י כט(2), 447, וכך נקבע שם:

"לפי ההלכה, כמו ב"מעשה בית-דין" כך גם ב"עניין תלוי ועומד" העילות צריכות להיות זהות. ברם הזהות איננה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אם צד למשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמים טכניים של צורת התביעות אלא בעניינים של ממש, היינו לפי מהותן העיקרית."

ובהמשך:
"לעניין זהות העילות אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא כאמור שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית."